פעם כל אחד ידע על מצוות שריפת החלה, וכל אחד קיים אותה בתנור הביתי שהוסק באש של עצים ופחם, אך עם המצאת הטכנולוגיה והחשמל נעלם הפתרון הנ"ל, ואתו באו שאלות רציניות של הטרפת התנור עם שריפת החלה בתוכו, ולכן יצאו הרבנים עם היתיר הגניזה בפח, וזאת שלא יכשלו בחמורות, אבל עדיין המצווה של שריפה לא קוימה.
ארגון מצות שריפת חלה הוקם בשנת תש"ע בעידוד הרבנים וגדולי הפוסקים בכדי לתת את המענה לעם החפצים במצוות לקיים את המצווה כתיקונה, וכך הוצא לרחובות הערים המרכזיות תיבות איסוף שם אפשר להכניס החלה, ומשם הארגון אוסף החלות לשריפה עוצמתית של כ-8 שעות, כולל עבודה צמודה של הפיכת הבצקים והגברת חום האש עד שהחלות נשרפות כליל והמצווה התקיימה במלוא הדרה.
visibility_offהשבת את ההבזקים
titleסמן כותרות
settingsצבע רקע
zoom_outזום (הקטנה)
zoom_inזום (הגדלה)
remove_circle_outlineהקטנת גופן
add_circle_outlineהגדלת גופן
spellcheckגופן קריא
brightness_highניגודיות בהירה
brightness_lowניגודיות כהה
format_underlinedהוסף קו תחתון לקישורים
font_downloadסמן קישורים
אנו שרים בזמר יום קדוש הוא של שבת את המילים והחלות תסיקנה (תשרפנה את הפרשת החלה.
כמצוותה) = יום בוא עת לידתן אם לא עברו ונזהרו אזי קרובה לידתן !
הגאון ר' חיים קנייבסקי זצוק"ל כתב בכתב ידו:
"והשורף תבוא עליו ברכה שמקיים המצוה כתיקונה" !
הרי לך סיפור פותח עיניים המובא בספר תנא דבי אליהו פרק יג סעיף יז
ושוב מעשה בכהן אחד שהאכיל את בהמתו תרומה (תרומה טמאה שמצוותה בשריפה כמו חלה טמאה) ונפלה אש עליו, ואכלה מביתו שלשים זכרים (זכר הוא איל) וששים בגדים ועשרים וארבע כדים של יין, ועשרה כדי שמן ושאר ממון הרבה, ובא וישב לפני החכמים ואמר להן רבותי נפלה עלי אש ואכלה ממני כך וכך זכרים כך וכך בגדים כך וכך יין וכך וכך שמן ושאר ממון שהיה לי הכניסו חכמים יגון ואנחה בליבם. אמרו, לא זזו משם עד שבא אדם אחד שאינו בקי בהלכה ואמר לו המאכיל את בהמתו תרומה מהו? אמר לו מותר, אמר לו שמא אסור, אמר לו לאו, ואמר לו, אני כהן והאכלתי את בהמתי תרומה. וכששמעו החכמים בדבר ענו כלם כאחד ואמרו ברוך המקום ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים, וכי תרומה וקדש שאין להם אוכלים אינן הולכין אלא לשריפה! אלא עשית שלא כדין, אמר להן והלא תנן 'כרשיני תרומה מאכילין אותם לבהמה ולחיה ולתרנגולין'? אמור לו, לא אמרו אלא כרשינין מפני שהן מאכל לבהמה, רק בשני רעבון בני אדם אוכלין אותם, לפיכך גזר דוד המלך עליהם בשני רעבון (שחייבים להפריש מהם תרומות ומעשרות) משום שהם מאכל אדם באותה שעה.
מכאן אמרו: כל המאכיל לבהמתו תרומה, בין תרומת הארץ ובין תרומת חוץ לארץ, עליו הכתוב אומר בוזה דרכיו ימות, ואומר ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו, ואומר חפר גומץ בו יפול. מכאן אמרו: אל ילמד אדם תורה ברבים, אלא אם כן קרא תורה נביאים וכתובים ושנה משנה ומדרש, שנאמר מי ימלל גבורות ד' ישמיע כל תהלתו.
וכידוע שמדה טובה מרובה ממידת פורענות 400 פעם!!!
הסיפור הנורא מפורסם בספר מאורי אור:
שני חסידים של הרה"ק ר' דוד מטולנא השתדכו ביניהם. לפני החתונה המירה אחות הכלה את דתה רח"ל .
אבי החתן חשש ואמר: “ברצוני לעזוב את השידוך"
המחותן , אבי הכלה התנגד וטען: "הכלה בעצמה היא יהודיה כשרה ויראת שמים, ואין סיבה לעזוב את השידוך. ניסע לרבינו לשאול האם יש מקום לחשוש שהשמד הוא פגם בכל המשפחה. אם הוא יאמת את החשש – תוכל לעזוב את השידוך ואמחל לך במחילה גמורה".
המחותנים הגיעו לרבם, הרב הקדוש ר' דוד מטאלנא, ושאלו אותו האם שמד של בת אחת מלמד על פגם בכל המשפחה? ענה להם האדמו"ר :במרבית הפעמים הסיבה שבת ממירה את הדת היא בעקבות חוסר יראת שמיים של האם. במקרה זה, המחותנת היא אשה כשרה , אך אם אישה מפרישה חלה , והחלה אינה נשרפת דיה, ודבר טמא אוכל את החלה , יכול הדבר לגרום שאחד מבניה ימיר דת ר’’ל.
כשאחד מפעילי הארגון שאל את הגאון ר' שמאי גרוס שליט"א מה פשר הדברים ומה הקשר בין שריפת חלה לנשירה?, ענה לו הגאון "הרי זה מדה כנגד מדה –אתה ביזית את ההפרשה ששייכת להשם, ולכן השם ….
וכידוע מדה טובה מרובה ממדת פרענויות 400 פעם!
הרי לך ק"ו שאם נכבד את ההפרשה על ידי שריפתה כמצוותה בוודאי ובוודאי הקב"ה ישמור על צאצאינו שילכו בדרך התורה והיראה והוא ישמור אותם בכל משמר ויפריח אותם בבית ד' לאורך ימים!